כתבו עלינו

מעצבים כאב באבן
לפני 4 שנים החליטו אורן והילה ברקוביץ’ מיתד לפתוח עסק משלהם. עד כאן מדובר בסיפור סטנדרטי.
אלא שהיזמות העסקית שלהם הייתה בלתי שגרתית בעליל: לבני הזוג בית מלאכה לבניית מצבות וחלום אחד גדול – להיות הכי מקצועיים והכי טובים.
מי שהגיע לרגע הזה – יודע על מה הם מדברים • תם פרחי

אורן והילה ברקוביץ’ ממושב יתד הגשימו את חלומם של הרבה בני זוג – יש להם עסק משלהם, אלא שהעסק הוא, איך לומר, לא כל כך שגרתי.
השניים פתחו לפני ארבע שנים בית מלאכה לבניית מצבות שמספק שירותים לתושבי המועצה והסביבה.
אז איך פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא בונה מצבות?
“את רזי המקצוע למדתי כשגרתי בצפון ועבדתי כשכיר במפעל לייצור מצבות”, אומר אורן, “לפני 6 שנים חזרנו לאזור ולפני כ-4 שנים הקמתי את העסק. בהתחלה רק שיפצתי מצבות קיימות, ורק אחר כך העסק התרחב לבניית מצבות.
איך הגיבו בני המשפחה והחברים על ההחלטה לפתוח עסק למצבות? הרי לא מדובר בחלומה של כל ‘אימא פולנייה’.
הילה: “כולם תמכו בנו ופרגנו לנו מאוד, ואפילו נתנו לנו הרבה טיפים בהתנהלות מול לקוחות.
התייעצנו איתם למשל בבנייה של אתר האינטרנט וקיבלנו משוב על העיצוב ועל התוכן של האתר”.
איך מסבירים לילדים מה עושים אבא ואימא?
הילה: “הם שואלים שאלות מתוך סקרנות, אבל לא בטוח עד כמה הם באמת מבינים את המשמעות של הדברים.
הבן הגדול שלנו מאוד אוהב לאסוף אבנים כשהוא מסתובב בחוץ.
אולי זאת הדרך שלו להתחבר למה שאנחנו עושים”.

מיתה טובה
גם אחרי שיחה נעימה של שעה, אני לא מצליחה להתעלם מהמורכבות הכרוכה במקצוע של הברקוביצ’ים.
והרי יש כאן איזשהו פרדוקס יסודי שקשה לחיות (וגם למות) איתו בשלום – ההצלחה העסקית שלהם היא האסון הכבד ביותר של כולנו.
אז איך בכל זאת משווקים עסק שאף אחד לא שש לקבל את שירותיו?
אורן: “מילות המפתח מבחינתנו הן רגישות והתאמה אישית.
אנחנו שם בשביל הלקוחות שלנו ומלווים אותם מ-א’ ועד ת'”.
הילה: “חשוב לנו שהכול יהיה על השולחן, ולכן אנחנו מציגים בפני הלקוחות שלנו את כל האפשרויות.
אם זו משפחה דתית או מסורתית, אנחנו מסבירים להם מה נהוג ביהדות במקרים כאלה, ואם צריך משתפים גם סמכות דתית.
כמובן שגם משפחה חילונית מקבלת את כל המרחב שהיא צריכה כדי להחליט מה מתאים לה.
אחרי שמסכמים את כל הפרטים אני שולחת למשפחה טיוטה של העמדת הכיתוב, ועד שהם לא מאשרים לי כל אות וכל פסיק, אנחנו לא מתחילים בעבודה”.
ומלבד הפן הרגשי, אילו שירותים אתם מציעים ללקוחות שלכם?
אורן: “אנחנו בונים מצבות מאבן, לפעמים בשילוב עץ וברזל, מוצרי יודאיקה ומוצרים נלווים אחרים, חורטים על זכוכית ומדפיסים תמונות צבעוניות על קרמיקה.

אם הלקוח מעוניין אנחנו מכינים גם את הגינה סביב חלקת הקבר.
אין עוד עסקים במועצה שמציעים את השירות הזה, העבודה שלנו איכותית ובליווי אישי הרבה יותר משל בעל מקצוע שאשכול היא לא הבית שלו, וגם את חומרי הגלם אנו רוכשים מבעלי עסקים באשכול.
באשכול יש גם קיבוצים וגם מושבים, והם מתנהלים אחרת בענייני אבלות.
מה ההליך במקרה של מוות באשכול, ואיך אתם יודעים על כל אדם שנפטר?

הילה: “קודם כל מדובר באזור קטן שבו כולם מכירים את כולם, והידיעות עוברות מהר מאוד.
בקיבוצים הנושא הזה יותר מוסדר והפנייה אלינו נעשית דרך ועדת אבלות.
אנחנו עובדים עם כ-80% מהקיבוצים במועצה וגם עם קיבוצים במועצות שכנות.
במושבים אין נוהל מסודר או פנייה רשמית מטעם הישוב, אלא כל אחד מחליט לעצמו.
מגיעים אלינו בעיקר דרך המלצות מפה לאוזן.
אנו עובדים מול מחלקת הרבנות במועצה והעסק שלנו שומר שבת”.
אתם נחשפים לאנשים במצבים הכי קשים בחייהם. איך מתמודדים עם הקושי הזה מדי יום ביומו?
הילה: “אין ספק שהמקצוע הזה מצריך הרבה כוחות נפש.
חלק מהלקוחות שאני נפגשת איתם מבקשים לשמור על קשר גם אחרי הנחת המצבה.
אנחנו נעשה ועושים הכל כדי לתת ליווי אישי עם הסבר על כל הפרטים הקטנים במצב הרגיש.
בשבילנו זאת בהחלט לא רק עבודה, אלא במידה רבה גם שליחות”.
נסיים בברכת בריאות ואריכות ימים לכל קוראינו.

 

התגובות סגורות